ג'ק קרואק הוא שקרן. הוא מדרבן אותנו לצאת בעקבותיו ובעקבות חברו, ניל קסדי, למסע קסום לאורכה ולרוחבה של ארה"ב – מסע שכמותו לא קראנו מעולם. "בדרכים", שיצא סוף סוף לאור בגרסה המלאה כפי שנכתבה על ידי קרואק, הוא סיפור מסעותיו של קרואק – בטרמפים, ברכבות במכוניות שכורות וגנובות – ברחבי ארה"ב של סוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. אבל מי שייצא לארצות הברית כדי לחפש את הארץ שקרואק מתאר לא ימצא אותה, ולא כיוון שהיא נעלמה, אלא כי היא מעולם לא התקיימה מחוץ לנפשו של קרואק. כדי לראות את אמריקה של קרואק צריך להתפלש בביבים פשוטו כמשמעו, להיות מוכן לסבול חרפת רעב, לישון בחוץ, לסבול מעוני ולבזבז כל דולר ללא תכנון, להיעצר על ידי המשטרה, להגיש את הלחי השניה ולהמשיך הלאה להרפתקה הבאה, ללא יעד מוגדר מעבר לרצון המשיך ולנסוע הלאה. הספר גדוש בסמים, אלכוהול ומין אך אלו אינם עומדים כמטרה לעצמם. אין הם אלא הדרך היחידה לייצר תנועה כשיושבים במקום אחד, וישיבה במקום ללא תנועה היא מוות. ג'ק קרואק הוא שקרן כי הוא כתב ספר שכולו ציפייה שאינה מתממשת. קרואק נמנע מהפתעות, ותמיד מקפיד לומר מה יקרה בהמשך, אבל המאורעות המתוארים בספר אף פעם אינם עומדים בציפיות. המסיבה הנפלאה מתגלה כחגיגת שיכורים עצובה, הרומן המסעיר אינו אלא התאהבות קצרה וחולפת, המריבה העצומה מתבררת כריב סתמי והערים המופלאות הניצבות בקצהו של כל מסע אינן יותר מתחנת ביניים בדרך למסע הנפלא הבא. כי "בדרכים" הוא ספר שכולו ציפייה. זה אינו ספר על מסעות, אלא על הכמיהה למסע, על הרצון הבלתי פוסק לנוע, ואף פעם לא להישאר במקום אחד. קרואק וקסדי הם פרפטום מובילה, המכונה שמניעה את עצמה ללא הפסק ואינה זקוקה לשום מקור אנרגיה חיצוני כדי להמשיך לנוע, כי מקור התנועה נמצא בה עצמה. קרואק וקסדי אינם חדלים מלחפש, ואינם יודעים מה הם מחפשים – את אביו של קרואק שנפטר בתחילת הספר, את אביו האלכוהוליסט של קסדי או את רוחות הרפאים שלהם עצמם המופיעות ברחובות אמריקה. ג'ק קרואק הוא שקרן כי "בדרכים" מתחזה לספר שנכתב באופן ספונטני, בנשימה אחת וללא מחשבה, אבל בניגוד לדבריו של טרומן קפוטה, קרואק לא הקליד כל מה שעלה בראשו. קרואק הוא מחבר מיומן, שהצליח לכתוב ספר בנוי לתלפיות ובעל מבני עומק מתוכננים היטב. ספר שכולו פסקה אחת אינסופית אינו תולדה של כתיבה בלתי מתוכננת, אלא של עבודה דקדקנית וקפדנית המצליחה להסוות את עצמה כרישול וככתיבה ספונטנית. די לקרוא את האופן שבו קרואק כותב על מוסיקת הבופ הפרועה, מוסיקה שכל כולה תנועה ולכן היא הדבר היחיד שאינו מאכזב, כדי לראות את יכולת התיאור המופלאה של קרואק, והתכנון הדקדקני של הכתיבה. מי שאינו מבין זאת כמוהו כמי שסבור שמוסיקת הג'אז אינה אלא תולדה של חבורת נגנים חסרי משמעת המנגנים כל מה שעולה על רוחם, ללא סדר וללא תכנון. ג'ק קרואק הוא שקרן כי "בדרכים" מתחזה ליומן מסע, אבל הוא נכתב במשך מספר שבועות בחדר אחד בניו יורק, לאחר שהמסעות המתוארים בו כבר הסתיימו. הספר אינו יומן המסעות, אלא זכרון המסעות שהסתיימו, ובכל זאת הוא כתוב כמסע עצמו – ללא הפסקה. כאילו אין שום פסק זמן בין מסע אחד למשנהו, וכך הוא גם צריך להיקרא – בנשימה אחת של מסע אחד שקצבו הולך וגובר. קרואק ביקש והצליח לכתוב ספר שהוא עצמו מסע, שכל כולו תנועה ההולכת ומתגברת. מסעותיו של קרואק הולכים ומגבירים את הקצב ממש כמו מוסיקת הבופ שהוא מפליא לתאר. אם המסע הראשון, מניו יורק לדנבר, נערך בטרמפים ונמשך מספר שבועות, הרי שהמסע האחרון, מדנבר למקסיקו סיטי, נעשה במכונית פרטית ובדהרה שאינה חדלה לרגע. הספר מגיע לשיאו במסע המטורף והפנטסטי למקסיקו, מסע שעליו קרואק כותב כמתוך דמיון והזיה. קרואק וקסדי מוצאים במקסיקו סיטי את החגיגה האינסופית, וזהו המקום שבו קסדי, הנווד הנצחי, נפרד מקרואק וחוזר לביתו. כאן היה הספר צריך להסתיים, אבל קרואק, המחבר (להבדיל מהדמות), אינו יכול להתיר לקסדי, הנווד הנצחי, להפסיק לנוע. דמותו של קסדי נושאת את כמיהתו הבלתי פוסקת של קרואק לנדודים, ולכן הוא מטיל עליו עוד מסע אחד אחרון, שעליו לערוך לבדו, בעוד שהוא יושב לכתוב את בדיותיו.
פורסם במדור ביקורת הספרים של "עכבר העיר" ב-6 בינואר, 2010.
"בדרכים – המגילה המקורית", מאת ג'ק קרואק. מאנגלית: שאול לוין. הוצאת מחברות לספרות. 431 עמודים. מחיר מומלץ: 89 שקלים.
