בסמיכות זמנים, ובהצטרפות מקרים יצאו לאחרונה שני ספרים, המתייחסים למחברו של "פו הדב", א.א. מילן. "היה היה פעם" מאת מילן עצמו, ו"בחזרה ליער מאה העצים", המשכו "הרשמי" של פו הדב, מאת דיויד בנדיקטוס.
לעתים נדירות מתגלגלת לידינו ההזדמנות לבחון בנפרד את המחבר ואת הספר שבזכותו התפרסם, והנה הם לפנינו – פו הדב ללא מילן, ומילן ללא פו הדב, ומילן יוצא מהתחרות המלאכותית הזו, כשידו על העליונה.
כל מי שקרא את שני ספרי פו הדב, ובמיוחד את הפרק האחרון של "הבית בקרן פו" יודע שאי אפשר לחזור ליער מאה העצים, אבל כשהאינטרסים הכלכליים משחקים תפקיד, מובטח לנו שיהיה מי שיתעקש לעשות זאת.
בנדיקטוס מנסה להקדים תרופה למכה, ומייעד למבקרים את מקומו של איה החמור הטוען מראש נגד כל נסיון לכתוב הרפתקאות חדשות לפו הדב. כיוון שאיה היה תמיד אחד הדמויות החביבות עלי ביותר בעלילות פו הדב, אקח ברצון את תפקידו ואומר, שבנדיקטוס אכן נכשל במשימה, שאי אפשר לעמוד בה.
פו הדב אינו אלא בובת פרווה חבוטה, שקסמי הסיפור של מילן העניקו לה כוח חיים, אבל כאשר כריסטופר רובין יצא לבית הספר ונטש את יער מאה עצים, הבובה חזרה להיות עצם דומם. לכן, ההמשך היחיד שיכול להיכתב לספר, הוא סיפורם של פו הדב וחבריו אחרי שבעליהם נטש אותם, וזה אינו ספר לילדים, אלא על מבוגרים המנסים לחזור בכוח לילדותם האבודה.
נסיונות ההתחכמות של בנדיקטוס מהווים בבואה חיוורת לברק ולחשיבה המקורית של מילן, שאינו זקוק לדמויות מוכרות כדי לספר סיפור. "היה היה פעם" מגלה, ולא במפתיע, שמילן אינו סופר של ספר אחד.
הספר, מעין אגדה מודרנית, מבוסס על כתבי ההיסטוריון, רוג'ר צפדרגל, שתיאר ב-17 כרכים את קורות ממלכת אורליה. הסיפור נפתח בתיאור מלחמה הפורצת בין ממלכות אורליה וברודיה, לאחר ששפמו של מלך ברודיה נפגע כאשר דילג במגפי שבע הליגאות שלו מעל ארמונו של מלך אורליה, בלוריטוב. המלך הטוב, בלוריטוב, מפקיד את ממלכתו וביתו בידי הרוזנת בת רהב, המרשעת המלבבת ביותר שהופיעה אי פעם באיזשהוא סיפור אגדה, וכדי לדעת מה היא מעוללת, וכיצד הדברים באים על מקומם בשלום, תצטרכו לקרוא את הספר.
מילן הופך את ההיסטוריה של רוג'ר צפדרגל, ו-17 כרכי ההיסטוריה שלו לסיפור מעשיה נפלא, ואת הקסם הזה הוא מצליח לעשות בספר שנכתב שנים רבות לפני פו הדב. מילן מחזיר את הרעננות והחיות לאגדות שנדמה שאבדו מהעולם. "היה היה פעם" הוא ספר עם מלכים, נסיך, נסיכה, רועי חזירים, מגפי פלא, גלימות היעלמות, טבעת קסמים ופיות מוזרות. כמו בכל אגדה הראויה לשמה, השכל מביס את הכוח, והטוב את הרשע, אם כי לא בדרך שציפינו לה.
לומר על הספר, כפי עשו מספר מבקרים, שהוא פרודיה אנטי מלחמתית יהיה משום עשיית עוול לסיפור האגדה המשעשע והמבריק הזה. בניגוד לבנדיקטוס, ההברקות נושרות משרוולו של מילן בלי מאמץ, והקלילות של הסיפור עומדת בניגוד בולט לסרבול של "בחזרה ליער מאה העצים".
מילן מפעיל ב"היה היה פעם" את אותה תחבולה ספרותית, שתשמש אותו ב"פו הדב". הוא כותב לעצמו את הרובד הגלוי של המציאות, וחושף בפנינו רק את הרובד הסמוי שלה, כשהוא הופך אותו לעיקר. כפי שפו הדב מספר את קורותיו הדמיוניות של כריסטופר רובין, ובובות הפרווה האמיתיות שלו, כך "היה היה פעם" הוא גרסת האגדות לספרי ההיסטוריה של רוג'ר צפדרגל.
בכתיבתו של מילן, הרובד התת קרקעי של המציאות ה"ריאלית" מתגלה כעיקר, כמה שמניע ומסובב את הרובד הגלוי של החיים.
בניגוד למילן, בנדיקטוס כותב את עלילות ההמשך לפו הדב כתחליף למציאות, ולא כחשיפה של מה שנמצא בה. בנדיקטוס כותב על הפלטפורמה של הדמות הידועה בשם פו הדב, בזמן שמילן כותב סיפורי מופת על בובות הפרווה של בנו. בנדיקטוס מפתה אותנו במקסם השווא של חזרה ליער מאה העצים, בזמן שמילן קורא לנו לחשוף את הרובד הקסום הנמצא מתחת לכל ספר היסטוריה ובחדרו של כל ילד.
ובני בן ה-9 אומר: זה לא פו הדב, זה משהו אחר. "היה היה פעם" הרבה יותר דומה לפו הדב.
היה היה פעם, א.א. מילן, מאנגלית: כרמית גיא, הוצאת כתר, 204 עמודים, 89 שקלים
בחזרה ליער מאה העצים, דיויד בנדיקטוס, מאנגלית: עטרה אופק, ידיעות אחרונות, 217 עמודים, 88 שקלים
פורסם במדור ביקורת הספרים של 'עכבר העיר' ב-26 בנובמבר 2009
