גילברט קית' צסטרטון יכול היה יכול היה להיות המשתתף האידאלי בתוכנית 'המילה האחרונה' – הוגה דעות שמרן וחד לשון, אך עמוק, וחסר את הנפיחות והחשיבות העצמית שבה מתהדרים מנחיה הנוכחיים של התוכנית.
צ'סטרטון, שחי כל חייו (1874-1936) באנגליה היה סופר, מבקר, משורר, מסאי ועיתונאי. אחד מהמייצגים השנונים והחריפים ביותר של השמרנות, שקיבל על עצמו ב-1922 את הדת הקתולית, אך נחלץ להגנתה שנים רבות לפני כן.
"האיש שהיה יום חמישי" הוא אחד מכתבי ההגנה שכתב צ'סטרטון לעזרת הדת המושמצת. זהו ספרו השלישי של צ'סטרטון, שתורגם לעברית. קדמו לו 'רגליים מוזרות' (1947) ו'תמימותו של האב בראון' (1960). הספר – רומן מתח בלשי ופילוסופי מסחרר, מספר על גבריאל סיים, משורר ובלש המתחזה לאנרכיסט, וחודר אל המועצה העליונה של האגודה האנרכיסטית העולמית, אשר חבריה מזוהים בשמות ימי השבוע. סיים מצליח להיבחר למועצה כ'יום חמישי', ונכנס אליה במטרה למנוע את פיגועי הטרור האיומים, שהאנרכיסטים מבקשים לבצע – אך ורק בשל רצונם לזרוע הרס ואימה בעולם.
איני יודע מה היה יחסו של צ'סטרטון לאמנות הקולנוע, אבל 'האיש שהיה יום חמישי' נכתב כאילו נועד שיסריטו אותו. הספר הוא אביה הקדמון והמוצלח של סדרת ג'יימס בונד – הספרים והסרטים. יש בו את כל המרכיבים הנדרשים ליצירת סרט בונד – גיבור שרמנטי וחד שכל החודר למעוז האויב, גאון מרושע שכל שאיפתו היא הרס העולם, שלל כלי נשק, מרדפים רגליים ורכובים – ברכבת, כדור פורח ופיל, ואפילו בחורה יפהפיה, שתפקידה היחיד הוא הוספת צבע (אדמוני) לסיפור.
אבל 'האיש שהיה יום חמישי' מבקש ומצליח להיות הרבה יותר מסיפור בלשי. הספר נפתח בויכוח בין שני משוררים – האחד הוא חסיד האנרכיזם והכאוס, והשני, סיים, הסבור שהיופי טמון דווקא בסדר ובהקפדה על הכללים, ושרכבת המגיעה ליעדה מפליאההרבה יותר מצירופי מקרים אקראיים (למען האמת, גם האנרכיסט – בריטי בכל רמ"ח אבריו – מקפיד על על כללי הנימוס והג'נטלמניות).
עלילת הספר היא סיפור מלחמתם של חסידי הסדר וההגינות בכוחות ההרס והרשע הזדוניים. צ'סטרטון, נאמן לתפיסתו השמרנית, אינו חדל מלהצליף במודרניזם המשוקץ, ובנציגיו עלי אדמות, אשר אם יגשימו את שאיפותיהם הנלוזות, הם יצרו עולם של חוסר יציבות, אימה ואסון. אפילו האימפרסיוניזם אינו יוצא נקי תחת ידיו של המחבר – "גבריאל סיים מצא בלב אותו יער מרוסס-שמש את מה שמצאו שם ציירים מודרנים רבים. הוא מצא את הדבר, שהאנשים המודרניים מכנים אימפרסיוניזם, שהוא שם נרדף לספקנות הסופית, שנבצר ממנה למצוא קרקעית לתבל".
צ'סטרטון מפליא במלאכת הסיפור והשכנוע עד לחלקו האחרון של הספר, שבו אנו מגלים, כי כל מה שקראנו אינו אלא אלגוריה – הזן הנחות שבכל סוגי הסיפורת, שבו לסיפור לכשעצמו אין כל ערך, אלא הוא אך ורק משל, שנועד להסביר את אמונתו של המספר – במקרה זה, עיקרי הדת הקתולית הנפלאה, שסיים בכוח הגיונו המופלא מסביר ליתר הדמויות, ולנו הקוראים, את צדקתה.
כאשר, כקורא, אני מגלה שמה שקראתי אינו אלא אלגוריה, אני נותר עם תחושה חמצמצה של מירמה. הבעיה אינה טמונה בכך, שצ'סטרטון מבקש להמיר אותי לקתוליות, ואפילו לא בשמרנות הקיצונית שלו, אלא בכך, שהסופר אינו מהסס להכפיף את הנס שבמעשה הסיפור לנס האמונה.
למרות זאת, כוח הסיפור של צ'סטרטון כה גדול, שאולי בניגוד לרצונו, יש משהו בספר שחורג מהאלגוריה ומהמשל. נדמה, שלמרות הצהרותיו של הסופר, הוא מתאר טוב יותר את הכאוס מאשר את הסדר.
חורחה לואיס בורחס עמד על כך במסה שכתב על צ'סטרטון, ושתורגמה לעברית על ידי יורם ברונובסקי בספר "מבוכי הזמן". "משהו שהוא ממהות נפשו (של צ'סטרטון) נמשך אל המסויט, משהו סודי, סומא ומרכזי בעת ובעונה אחת…סתירה פנימית זו, דיכוי פנימי רצוני של הרצון הדמוני, הם המאפיינים את טבעו של צ'סטרטון", כותב בורחס על רצונו של צ'סטרטון להכפיף את הכאוס ללוגיקה של האמונה הקתולית, "צ'סטרטון הקדיש את חייו לכתיבתו של השני, אך משהו בתוכו דחפו תמיד לכתוב את הראשון".
אפשר למצוא בספר סימנים לכך, שצ'סטרטון היה מודע לסתירה ולכפל הפנים שבכתיבתו. בפרק המתאר את המרדף הסופי אחר אויב האנושות אומר סיים שכל דבר בעולם מעמיד פנים. "כשאני רואה את הגב הנורא, אני בטוח שהפנים האציליות אינן אלא מסכה, כשאני רואה את הפנים, אני יודע שהגב הוא רק בדיחה. אנחנו רואים הכל מאחור, האם אינכם רואים שכל דבר משתוחח ומסתיר פנים" (עמוד 218-219).
גם מעשה הסיפור של צ'סטרטון הוא תחפושת. אמנם העלילה אינה אלא תחפושת לנמשל, אבל העיקר אינו הנמשל, אלא ההתחפשות שבסיפור. החיבה, שצ'סטרטון רוחש לתעתוע ולאשליה שבמעשה הסיפור היא שמצילה את הספר מנפילה למשבצת האלגוריה השקרנית, והופכת אותו לשקר נשגב הרבה יותר – שקר המעשיה.
"האיש שהיה יום חמישי", גילברט קית' צ'סטרטון, מאנגלית: משה דור, הוצאת בבל, 239 עמודים, 88 שקלים
פורסם במדור ביקורת הספרים של 'עכבר העיר' ב-12 בנובמבר
